יום ראשון, 1 במרץ 2015

ארבע שנים

ארבע שנים. 
מה ארבע שנים? איך זה נהיה ארבע שנים? מתי זה נהיה ארבע שנים? 

בשנה וחצי האחרונות הכרתי את: ליאור - אחיה של מיכל, שרון ואורית - האחים של מאור, ליאת - אחותו של ארז, שרון וטל - אחיותיו של נועם ודור - אחיו של טל. ול"משפחה" שלנו הצטרפה גם חברתי רעות, שמעכשיו תוכר גם כ"רעות - אחותו של עדי". איכשהו מה שחסר - הוא מה שנוכח, ומה שנוכח הוא מה – או ליתר דיוק מי – שחסר. 

והכרתי גם את ענת - אשתו של נועם, ואת יאיר - הבן של מידד. 

והם מסתכלים עלי בתור ה"מנוסה": זו שאיבדה אח לפניהם. ואני מסתכלת עליהם, כשהכל כל כך טרי אצלם (כמו שהסתכלו עלי בשעתו חברי ערן - אחיהם של עידו וניר, גלית - אחותו של גיל וגילי - אחיו של גיורא), ולא מבינה: איך עבר הזמן הזה? איך אני פתאום בתפקיד זו שמחבקת אותם כי היא כבר היתה שם בעצמה? 

מגיל צעיר הייתי מודעת לכך שההורים שלנו מבוגרים ושאני רוצה ליהנות מהם כל זמן שהם כאן, כי יום נוראי אחד הם כבר לא יהיו פה. אבל אף פעם, אף פעם, לא חשבתי צעד אחד הלאה, על כך שיכול להיות שיום נוראי אחד ענבל, או אני, או אתה, לא נהיה פה. המחשבה הזו לא חלפה במוחי אפילו לא פעם אחת. בגלל זה גם לקח לי רגע לקלוט אז את מה שאמא אמרה, שאתה נהרגת, כי לא היתה קיימת מציאות כזו עד לאותו רגע. לא היה קיים שום יקום: דמיוני – חלופי – מקביל שבו היתה מציאות כזו, אפילו לא לשניה, וברגע אחד נפתחה מציאות חדשה ומבהילה שכזו, שבה אתה מת. אז איך נהיה שזו המציאות שאנחנו חיים בה כבר ארבע שנים? המציאות הזו שלא היתה קיימת עד אותה שניה? 

היה איזה קונצרט של העפרוני פעם, לפני המון שנים, נדמה לי בבית התפוצות, שבו עמדתי בכניסה לאולם וחילקתי פרחים לקהל, כבר לא זוכרת למה. מישהו מהבאים שאל אותי מי אני ואמרתי בגאווה ש"אני הבת של מיה". הוא שאל אותי איך קוראים לי, ואמר לי: "יום אחד אמא שלך תגיד "אני אמא של ורד", והסתכלתי עליו בתמיהה. אבל אתה יודע מה – הוא צדק, הגיע יום כזה. רוב הזמן אני "הבת של מיה", אבל גם יש פעמים שבהן אמא היא "אמא של ורד". תמיד אמרתי בגאווה ש"אני אחותו של טל", ואתה יודע מה – זה חסר לי: חסר לי שאתה כמעט לא הספקת להגיד: "אני אחיה של ורד", כי רוב הזמן רק הייתי אחותך הקטנה. אבל אתה יודע מה, אני כבר אישה בת 41, ואני עושה דברים, ואני כל כך רוצה שתהיה פה ושתהיה גאה בי, ואני כל כך רוצה שלא רק אני אגיד שאני "אחותו של טל", אלא שגם אתה תגיד "אני אחיה של ורד". ואני מפחדת שתמיד ארדוף אחרי הדבר הזה שאני לא אוכל כבר להשיג: שאחי הגדול יהיה גאה בי. שמתי לב לזה לראשונה כשעידו קינן ראיין אותי ביולי 2012 לסמול טוק בהארץ, ואחת השאלות היתה: "מי הכי יתגאה בך?", ועניתי מיד, בלי לחשוב או להסס: אני מקווה שאתה. 


צילומסך מהמייל של עידוק אלי

צילומסך מהמייל תשובה שלי לעידוק

בתקופה שהתראיינתי אחרי קליפ הגירושין התקשרת אלי יום אחד כדי לנזוף בי. הייתי מאד מופתעת, כי למיטב זכרוני זו הפעם היחידה שהתקשרת אלי כדי לנזוף בי: "את צריכה להתקשר אלי וליידע אותי כשאת מתראיינת! או לפחות לשלוח לי סמס". "אה... אני כותבת בפייסבוק", התגוננתי, מופתעת. "זה לא מספיק!" נזפת בי: "אני לא תמיד מול מחשב ולא תמיד מול פייסבוק". "או קיי", אמרתי, כשאני בעצם מופתעת וגאה מהנזיפה הזו, "איידע אותך מעכשיו", ואחר כך הקפדתי לסמס לך לגבי כל ראיון שלי בטלוויזיה וברדיו. אז אם המשפחה שלנו לא מבינה למה אני מיידעת אותם על כל ראיון שלי: אז הנה, זו הסיבה: אני מיידעת אותם כי אני לא מיידעת אותך. בפעמים הראשונות הייתי מסתובבת לפני ואחרי כל ראיון עם תחושה שאני שוכחת משהו, וניסיתי להבין מה, ואז הבנתי שהנזיפה הזו שלך היתה כמו תכנות שהוטבע בי, וזה מותנה אצלי, לפחות לסמס לך בכל ראיון. אז אני מיידעת את כולם - במקומך. 

השיר שאשמיע תיכף מדבר על כך שאנחנו מרגישים בחסרונו של משהו רק כשהוא כבר חסר. עבדתי פעם עם מישהי שאמרה לי שנמאס לה מה"ברור בדיעבד", ושאלתי אותה למה היא מתכוונת, והיא הסבירה שנמאס לה מסיטואציות שבהן "בדיעבד, ברור ש...". היא רוצה שזה יהיה ברור כבר עכשיו, לא רק בדיעבד. ואני מצטרפת אליה: הלוואי והייתי יודעת עוד כשהיית כאן, כמה תהיה חסר כשכבר לא תהיה כאן. 

השיר גם מדבר על חלומות, ואני לא יודעת מה יותר גרוע: זה שגם בחלומות אני יודעת שאתה מת, או את אותם החלומות הנדירים שבהם אני לא יודעת שמתת, ואז כשאני מתעוררת אני נזכרת מחדש. 

ומה שעוד יש לי להגיד על השיר שאשמיע הוא: אני מצטערת, אבל אני לא יודעת איך לעשות את זה  - לא יודעת
How to let you go. 




הפקת שירה ומיקס: חגי גינזבורג



"Let Him Go" 
Original song by Michael David Rosenberg - Passenger
Acoustic guitar backing track by Sing2Guitar 

Well you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love him when you let him go

Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you’re missin' home
Only know you love him when you let him go
And you let him go

Staring at the bottom of your glass
Hoping one day you'll make a dream last
But dreams come slow and they go so fast

You see him when you close your eyes
Maybe one day you'll understand why
Everything you touch surely dies

But you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love him when you let him go

Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missin' home
Only know you love him when you let him go

Staring at the ceiling in the dark
Same old empty feeling in your heart
'Cause love comes slow and it goes so fast

Well you see him when you fall asleep
But never to touch and never to keep
'Cause you loved him so much
And you dived too deep

Well you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love him when you let him go

Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missin' home
Only know you love him when you let him go

And you let him go (oh, oh, ooh, oh no)
And you let him go (oh, oh, ooh, oh no)

Will you let him go? 

'Cause you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love him when you let him go

Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missin' home
Only know you love him when you let him go

'Cause you only need the light when it's burning low
Only miss the sun when it starts to snow
Only know you love him when you let him go

Only know you've been high when you're feeling low
Only hate the road when you're missin' home
Only know you love him when you let him go

will you let him go


----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


מה שאמרתי באזכרות הקודמות: 

מה שאמרתי בלוויה

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה על השיתוף (הבלוג מאפשר תגובות מזוהות בלבד).
Thank you for sharing (The blog does not allow commenting anonymously)