זה מה שכתבתי כשפתחתי את הבלוג ב 2010.
בינתיים הגיעה 2011 ובה נהרג אחי, טל שביט, וגיליתי שבעצם אני כל פעם מחדש בוחרת לחיות:
בתקופת שפל מסוימת בחיי, המכונה מאז בשם החיבה "המפץ הגדול", היה נדמה לי שכבר מתתי או שאני רוצה למות.
בינתיים הגיעה 2011 ובה נהרג אחי, טל שביט, וגיליתי שבעצם אני כל פעם מחדש בוחרת לחיות:
בתקופת שפל מסוימת בחיי, המכונה מאז בשם החיבה "המפץ הגדול", היה נדמה לי שכבר מתתי או שאני רוצה למות.
לשמחתי, גיליתי שההיפך הוא הנכון: אני חיה, אני אוהבת לחיות, אני אוהבת את החיים, אני אוהבת אנשים, אני אוהבת את העולם ולהיות חלק ממנו.
גיליתי שאין לי משאלת מוות: יש לי משאלת חיים.
This is what I wrote when I opened the Blog at 2010.
Then 2011 arrived, in which my brother, Tal Shavit, was killed, and I realized I choose to live each time anew:
At a certain low time in my life, fondly nicknamed since as "The Big Bang", I was under the assumption that I was either already dead or wishing I was.
I was delighted to find out that the truth is quite the opposite: I'm alive, I love living, I love life, I love people, I love the world and being a part of it.
I've found out that I do not have a death wish: I have a Life Wish.
