הרבה דברים השתנו מאז המוות של טל.
אחד מהם הוא שאני משתדלת לא לפספס הזדמנויות, לא להחמיץ אירועים או אנשים - כי אולי אחר כך לא תהיה הזדמנות נוספת.
כשאמא שלי, מיה שביט, פרשה ממפעל חייה (הניהול האמנותי והניצוח של מקהלת העפרוני), המלחין ערן דינור הלחין לה שיר במתנה, ורק קבוצה קטנה של בוגרות ביצעה אותו, בקונצרט הפרישה שלה.
כששמעתי על הפרויקט הזה היה לי ברור שאני צריכה 'לקפוץ' על ההזדמנות הזו, כי מתי שוב תהיה לי הזדמנות גם לשיר (ועוד בביצוע בכורה) שיר שערן דינור הלחין, וגם לשיר שיר שהולחן במיוחד עבור אמא שלי?
יוני רכטר הלחין לה שיר במתנה (!): "שבחי הלילה", למילים שכתב אבא שלה (כלומר סבא שלי), אברהם "בומי" תורן, אבל לא השתתפתי בביצוע של השיר הזה בשעתו.
כדי לקחת בזה חלק, הייתי צריכה להעז. שזה עוד משהו שאני משתדלת לעשות מאז שטל נהרג: להיות אמיצה.
אף פעם לא שרתי לפני כן כחלק מהרכב קטן, רק כחלק מהמקהלה. לעמוד על במה ולשיר ב-Live בהרכב קטן זה מפחיד. זו הרגשה מאד חשופה. אין מקהלה שלמה מסביב שהקול שלי יכול להיטמע בה אם אני טועה או מזייפת. אף פעם לא הייתי סולנית - כששרתי בקליפים שלי זה היה באולפן, אפשר היה לעשות עוד טייק, אפשר היה לתקן. זה לא היה בלייב.
ועשיתי את זה. העזתי, ושרתי.
אם טל עדיין היה בחיים, הוא בטח היה מתרוצץ מסביב עם המצלמה ומצלם, ואני בטח הייתי עומדת עם שאר הבנות ומסתכלת מהצד על הקבוצה הקטנה שניגשת קדימה.
אחד מהם הוא שאני משתדלת לא לפספס הזדמנויות, לא להחמיץ אירועים או אנשים - כי אולי אחר כך לא תהיה הזדמנות נוספת.
כשאמא שלי, מיה שביט, פרשה ממפעל חייה (הניהול האמנותי והניצוח של מקהלת העפרוני), המלחין ערן דינור הלחין לה שיר במתנה, ורק קבוצה קטנה של בוגרות ביצעה אותו, בקונצרט הפרישה שלה.
כששמעתי על הפרויקט הזה היה לי ברור שאני צריכה 'לקפוץ' על ההזדמנות הזו, כי מתי שוב תהיה לי הזדמנות גם לשיר (ועוד בביצוע בכורה) שיר שערן דינור הלחין, וגם לשיר שיר שהולחן במיוחד עבור אמא שלי?
יוני רכטר הלחין לה שיר במתנה (!): "שבחי הלילה", למילים שכתב אבא שלה (כלומר סבא שלי), אברהם "בומי" תורן, אבל לא השתתפתי בביצוע של השיר הזה בשעתו.
כדי לקחת בזה חלק, הייתי צריכה להעז. שזה עוד משהו שאני משתדלת לעשות מאז שטל נהרג: להיות אמיצה.
אף פעם לא שרתי לפני כן כחלק מהרכב קטן, רק כחלק מהמקהלה. לעמוד על במה ולשיר ב-Live בהרכב קטן זה מפחיד. זו הרגשה מאד חשופה. אין מקהלה שלמה מסביב שהקול שלי יכול להיטמע בה אם אני טועה או מזייפת. אף פעם לא הייתי סולנית - כששרתי בקליפים שלי זה היה באולפן, אפשר היה לעשות עוד טייק, אפשר היה לתקן. זה לא היה בלייב.
ועשיתי את זה. העזתי, ושרתי.
אם טל עדיין היה בחיים, הוא בטח היה מתרוצץ מסביב עם המצלמה ומצלם, ואני בטח הייתי עומדת עם שאר הבנות ומסתכלת מהצד על הקבוצה הקטנה שניגשת קדימה.
