יום שבת, 19 במרץ 2011

ומה לגבי קצת.....?

אם הייתי אדם איום ונורא, הייתי מאחלת למי שערך את הידיעה על מותו של טל ששודרה בערוץ עשר ביום התאונה שיום אחד אתה תשב עם יקיריך ותראה אייטם על מות אדם אהוב שיהיה ערוך כמו האייטם שאנחנו ראינו, וסביבך יעלו קולות הבכי, הנהי והקינה שעלו סביבי.
אף אחד מאיתנו לא היה צריך לראות חלק מהדברים שהראית שם.
אולי אף פעם לא, אבל בטח לא באותו הערב.
 

אבל אני לא אדם איום ונורא, ואני אפילו מאמינה שאתה, תהיה מי שתהיה, לא אדם איום ונורא, ולכן רק אאחל לך שתפתח בקרבך מספיק חמלה כדי שמעתה תערוך ידיעות כאלו כאילו אתה היית צריך לצפות בהן לגבי אדם אהוב שאיבדת באותו היום ממש. 
(לא מגיע לחדשות ערוץ עשר שאעלה להם את הטראפיק לאתר ולכן אני לא מצרפת כאן את הלינק.)


אם הייתי אדם איום ונורא, הייתי מאחלת למי שהעלה את הידיעה על מותו של טל ב
nrg
שיום אחד אתה תשב מול המחשב ותיתקל בידיעה טרייה שזה עתה עלתה וממנה ייוודע לך לראשונה על מות אדם אהוב, כפי שהיה עלול לקרות הפעם - ותודה לאל לא קרה - כשבמירוץ להעלות ראשון את הידיעה על מות אחינו הרשית לעצמך להעלות אותה לפני שאחותי ואני ידענו על מותו.

תהיה סמוך בטוח, תהיה מי שתהיה, שב
ynet
ידעו לפניך, אבל עלו עם הידיעה רק אחרי שידעו בוודאות שכולנו יודעים.
אנחנו משפחה קטנה, לא לוקח הרבה זמן להודיע לכולנו.
זה לא היה מעכב אותך בהרבה.

אבל אני לא אדם איום ונורא, ואני אפילו מאמינה שאתה, תהיה מי שתהיה, לא אדם איום ונורא, ולכן רק אאחל לך שתפתח בקרבך מספיק אכפתיות כדי שמעתה תעלה ידיעות כאלו כאילו אתה היית עלול להיתקל בהן ברשת ועלול לגלות 
מהן חס וחלילה על אובדנו של אדם אהוב.



ביום חמישי שאחרי התאונה נסענו למכון לרפאה משפטית: אבא שלנו, ג'., החבר הכי טוב שלי, ואני.
מן הסתם בנסיבות האלו היינו קצת נסערים, קצת חיפשנו את המקום (לשמחתנו זו הפעם הראשונה שהיינו שם, ואני מקווה שגם האחרונה), קצת חיפשנו חנייה, קצת חיפשנו את הכניסה, קצת היססנו בפניות, קצת רעדנו, קצת התעכבנו בנסיעה - וכל כך הרבה אנשים צפרו לנו בדרך והיו חסרי סבלנות כלפינו.
הרי אם היינו תולים שלט על האוטו שבו היה כתוב "אנחנו בדרך לאבו כביר לזהות את גופת יקירנו" היתה סביבנו דממה. כולם היו נותנים לנו זכות קדימה, כולם היו מכבדים אותנו, אף אחד לא היה צופר, כל מי שממהר היה לוקח את הדברים קצת יותר בפרופורציה, קצת יותר בפרספקטיבה, וחוסך מאיתנו עומס רגשי נוסף ומיותר, של התמודדות עם שאר משתמשי הכביש.

אני מאחלת לכולנו שנפתח יותר כבוד למי שנמצא איתנו על הכביש, יותר אנושיות, יותר חמלה, יותר אכפתיות, יותר יכולת לדמיין שאולי למי שמהסס עכשיו בפנייה קרה דבר נורא והדבר האחרון שהוא צריך זה שגם נצפצף לו. שפחות נמהר, שפחות נלחיץ את עצמנו ואחרים כשאנחנו בדרך.
ולא רק בשכונת אבו כביר. 
 

8 תגובות:

  1. את כל כך הרבה. ע"ש

    השבמחק
  2. ורד כמה יפה וכמה נכון וכמה נוגע ללב.

    השבמחק
  3. אלוהים ישמור

    השבמחק
  4. אם לא הייתי מכיר אותך - הייתי רוצה להכיר אותך.

    -ג'.

    השבמחק
  5. ילדה זהב. טל גאה בך.

    השבמחק
  6. ורד יקרה מאוד, תודה על מילותיך אלה שנכתבות ומספרות ומזכירות על הרגישות הגדולה מבפנים לעומת החוץ הרגיל, והמצוי בסביבה ביום יום שיכול להיהפך לגס, דורסני ולא זהיר כלפינו עצמינו בני האדם.

    השבמחק
  7. מותק שלי,יפה שלי כל כך קשה לי לישמוע כמה קשה לך כרגע ואיך הסביבה אטומה לרגשות ולסבל של אחרים.תהיי חזקה ותראי לנו את הדרך

    השבמחק
  8. ורד יקירה כל פעם שאני קוראת , רואה ושומעת איך שאת מביעה את רגשותיך החוצה עומדות דמעות בעיני לראות את החוכמה והחוזק הפנימי שלך, מאחלת שאראה אותך בימים שלא תהיה גבול לצמיחה ושתראי אותה רק בימים טובים באהבה מיכל נבון.

    השבמחק

תודה על השיתוף (הבלוג מאפשר תגובות מזוהות בלבד).
Thank you for sharing (The blog does not allow commenting anonymously)