יום שישי, 28 בפברואר 2014

יש בעולם חור בצורת טל

מה שאמרתי - והשמעתי - באזכרה של טל ב-28/2/14, במלאת שלוש שנים למותו. 




יש בעולם חור בצורת טל. 


הגודל של החור משתנה: לפעמים הוא גדול יותר, וכשאני מרימה מבט,
החור הזה מכסה את השמיים, ואני רואה את העולם דרכו. 


לפעמים החור קטן יותר, ואני מוציאה אותו איתי לטיול. 


לפעמים הקצוות שלו חדים וברורים, 


ולפעמים קווי המתאר שלו מטושטשים ורכים


המיקום של החור משתנה: לפעמים הוא נמצא בתוכי, 


 ולפעמים החור נמצא מחוצה לי.


לפעמים החור הזה נמצא ביני ובין מה שאני מסתכלת עליו. 
לפעמים הוא משנה את מה שאני מסתכלת עליו.  


לפעמים אני מפחדת שאפול דרכו, ולפעמים אני מפחדת שמישהו אחר מהמשפחה או מהחברים שלו יפול דרכו. 


לפעמים אני רואה איך החור הזה משפיע על החיים שלי, איך הוא משפיע על חיים של אנשים אחרים, כי נוצר חור שצריך למלא: אם טל לא כותב כתבות מסוימות, מישהו אחר כותב אותן. אם טל לא טס לחו"ל להַשָּׁקות, מישהו אחר טס אליהן. אם טל לא מנסה לחנך רוכבים, מישהו אחר משתדל לחנך אותם. אם טל לא נלחם, מישהו אחר יוצא לקרב. הרי אומרים ש"ביקום אין ואקום".  


כשהייתי ילדה, ענבל שאלה אם אני יודעת איך מכינים בייגלה. כשעניתי שלא, היא אמרה:
"לוקחים חור עגול ושמים מסביבו בצק". 


אז יש את החור הזה, את החור בצורת טל - ומה שמים סביבו?
איך מתנהלים סביב חור
מאירה חזן, המטפלת המופלאה שלי, אומרת ש"המוח לא מכיר שלילה".
So how do I wrap my mind around this,
אם התודעה שלי לא מסוגלת להכיר בכך שטל לא פה? שכולנו מקיפים אַיִן


לפעמים כשאני מסתכלת על החור הזה אני רואה אנשים מנסים למלא אותו: את החור בתוך עצמם או בתוך אחרים. אני רואה את עצמי מנסה למלא אותו, בתוך אחרים או בתוכי: שופכת לתוכו דמעות, וחיבוקים, ושוקולד ועוגות, ולא לאכול, ולא לדבר, ולדבר, ולהתחבר, ולהתנתק, ועשייה, וכתיבה, ומנוחה. והחור הרי איננו מתמלא. 

אולי ענבל צודקת, אולי המפתח זה לא המילוי של החור, אלא מה לשים סביבו. ואני עוד מחפשת. אז בינתיים אני שמה סביבו דמעות, וחיבוקים, והחזקות ידיים, וסיפורים, ומחפשת במה ואיך לעטוף את החור הזה, כשהוא מוציא אותי לטיול. 






-----------------------------------------------------------------------------------------------------


נכתב בהשראת מה שכתבה בפייסבוק חברתי ל' לפני כשנה ונשאר איתי מאז:



התמונות צולמו על ידי: 

קולין ריצ'י 



נתי מורל 



הונדה




תודה ענקית לנמרוד בנצור, שמיד ראה בעיני רוחו את מה שראיתי בעיני רוחי, ויצר את האימג'ים האלו בדיוק וברגישות. לא יודעת על מה ולמה (חוץ מזה שהמזל שלי זה אנשים), אבל זכיתי שהוא יהיה המעצב הגרפי שלי בשנה וחצי האחרונות. 



-----------------------------------------------------------------------------------------------------

אחר כך השמעתי את "The Whole of the Moon", כי כשחשבתי על Hole השיר הזה עלה לי, אפילו שהוא Whole ולא Hole. ואז שמתי לב שיש בו Comet (כוכב שביט) ויש בו "wind at your heels" שמתחבר לי עם רכיבה ויש בו "wind in your sails" שמתחבר לי עם שַׁיִט,  ואיכשהו הכל נפל למקום פתאום.  



וכאן אפשר לקרוא את מה שאמרתי - והשמעתי - ביום השנה שלו לפני שנה. 

אין תגובות:

פרסום תגובה

תודה על השיתוף (הבלוג מאפשר תגובות מזוהות בלבד).
Thank you for sharing (The blog does not allow commenting anonymously)