אבא שלי נולד בבודפשט והגיע לארץ לבד, בגיל תשע וחצי, לפני מלחמת העולם השנייה, כחלק מרכבת של ילדים (ההורים שלו הבינו שמשהו רע הולך לקרות, אז הם שלחו את בנם היחיד לישראל, לדוֹד שלו, שכבר היה כאן חלוץ בקיבוץ ופעיל ב"שומר הצעיר" - אבל הם לא הבינו עד כמה רע הולך להיות, אז הם בעצמם נשארו בהונגריה). סבא וסבתא שלי עברו את המחנות ושרדו אותם, ואבא שלי גדל בקיבוץ מעברות מאז שעלה.
עד שכל השינויים האלו התרחשו, היתה להם שגרה: כל יום אחרי-הצהריים אמא שלו היתה הולכת לבית קפה לפגוש חברות, והוא היה מתלווה אליה, שותה קקאו חם ואוכל פרוסת עוגה (על הפער בין החיים האלו לבין הקיבוץ, ובין החיים האלו למחנות, לא ארחיב הפעם).
כבר היינו בכמה טיולי-שורשים עם אבא בבודפשט לאורך השנים, ומצאנו את בית-הדירות שבו הוא נולד וגדל כבר בפעם הראשונה וביקרנו בו כמה פעמים מאז, אבל רק בנסיעה המשותפת האחרונה, ב-2009, מצאנו גם את בית הקפה, שכדרכם של מוסדות אירופאיים, עדיין עומד על תילו.
לרגל המעמד, אבא, שכבר שנים שותה רק אספרסו, שתה שוב שוקו חם, ולמרות שהוא לא אוכל קינוחים בדרך כלל, הזמין פרוסת עוגה.
עד שכל השינויים האלו התרחשו, היתה להם שגרה: כל יום אחרי-הצהריים אמא שלו היתה הולכת לבית קפה לפגוש חברות, והוא היה מתלווה אליה, שותה קקאו חם ואוכל פרוסת עוגה (על הפער בין החיים האלו לבין הקיבוץ, ובין החיים האלו למחנות, לא ארחיב הפעם).
כבר היינו בכמה טיולי-שורשים עם אבא בבודפשט לאורך השנים, ומצאנו את בית-הדירות שבו הוא נולד וגדל כבר בפעם הראשונה וביקרנו בו כמה פעמים מאז, אבל רק בנסיעה המשותפת האחרונה, ב-2009, מצאנו גם את בית הקפה, שכדרכם של מוסדות אירופאיים, עדיין עומד על תילו.
לרגל המעמד, אבא, שכבר שנים שותה רק אספרסו, שתה שוב שוקו חם, ולמרות שהוא לא אוכל קינוחים בדרך כלל, הזמין פרוסת עוגה.
בבית הקפה בבודפשט, 2009
היה מרגש
וטעים
ומצמרר
בכל פעם שאני עוצרת לרגע בתוך כל ההמולה ומכינה לעצמי כוס תה או ספל שוקו חם (על חלב סויה) ומתיישבת לשתות אותה עם פרוסת עוגה, אני מרגישה ש"ניצחתי את המערכת". אולי זה בגלל זה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על השיתוף (הבלוג מאפשר תגובות מזוהות בלבד).
Thank you for sharing (The blog does not allow commenting anonymously)