יום שבת, 22 בפברואר 2014

פעם אחרונה

ביום שני ה-10/2/14 בבוקר הוצאתי מהתיק את האולר הקטן ואת ה-Swiss Card - כי זה מה שעושים לפני שהולכים לבית משפט (זה מקל על הבדיקות הבטחוניות בכניסה לבניין), ואמרתי "הלוואי וזו הפעם האחרונה בה אני עושה את זה". 



הכנסתי לתיק טישוז ומים - כי זה מה שעושים לפני שהולכים לבית המשפט לדיון במשפט של הנהג שהרג את טל, ואמרתי "הלוואי וזו הפעם האחרונה בה אני עושה את זה". 



כל אותו הבוקר אמרתי "הלוואי": "הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי שזה ייגמר היום", "הלוואי שהיום תהיה הפעם האחרונה שאני רואה את הנהג - Ever", "הלוואי והיום המשפט יסתיים". 

הנהג שהרג את טל והורשע בגרימת מוות ברשלנות ערער:
גם על כך שהורשע - וביקש מבית המשפט המחוזי לזכותו,
וגם על העונש שהוטל עליו - וביקש מבית המשפט, במידה ולא יזכה אותו, להקל את עונשו כך שיעמוד על עבודות שירות בלבד, במשך שישה חודשים בלבד.
מנגד, ערערה הפרקליטות על קולת העונש, וביקשה להחמיר את עונשו. 


כשהשופטת אמרה לסניגורים שאין שום סיכוי שהיא תקבל את הערעור שלהם לגבי גרימת מוות ברשלנות, ושהשופטים שלושתם תמימי דעים לגבי כך, פרצתי בבכי. עד אז לא הרשיתי לעצמי להתפרק בתוך בית המשפט. בפעם הזו - כבר לא יכולתי להחזיק יותר. 

לאחר עוד כמה דקות הסניגורים משכו את הערעור שלהם לגבי העונש, מה שחייב גם את הפרקליטות למשוך את הערעור שלה לגבי העונש. בית המשפט הבהיר לסניגורים שאם הם לא ימשכו את הערעור, עונשו של הנהג יוחמר, כי הם מוצאים טעם בטענות הפרקליטות - רשלנות בדרגה כה גבוהה כפי שהפגין, אכן ראויה לענישה חמורה יותר. 



בצעד של צדק פואטי, הוחלט כי הנהג ייכנס לכלא ב-2/3/14 - בדיוק שלוש שנים אחרי שהרג את טל ב-2/3/11. 



יצאתי מבית המשפט בתחושת הקלה עצומה. זהו, זה נגמר, סופית - כיוון שהנהג משך את הערעור שלו, הוא לא יוכל לשוב ולערער. זה באמת נגמר. 

הלכתי לחבר טוב שגר קרוב לבית המשפט, אמרתי לו שלום, נשכבתי אצלו על הספה, שמתי את הראש ונרדמתי. זו באמת היתה הפעם האחרונה.  

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

תודה על השיתוף (הבלוג מאפשר תגובות מזוהות בלבד).
Thank you for sharing (The blog does not allow commenting anonymously)