יום שישי, 6 במאי 2011

לענה | Artemisia

מאז שטל נהרג מסתובב לי בראש המשפט הזה מ"שר הטבעות", בתרגומה של רות לבנית:


"אל תבחש בלענת כוסי…כלום איני טועם את מר טעמה לילה לילה וליבי מנבא לי שעוד לא מיציתי את קובעתה?" (דנתור מתפרץ בזעם על פאראמיר). 


כי ככה אני מרגישה: שאמנם מר לנו על היעדרו מהרגע הראשון, אבל אנחנו עוד לא קולטים עד כמה מותו השפיע, משפיע וישפיע עלינו - על כל כך הרבה אנשים, בכל כך הרבה אופנים, בכל כך הרבה רבדים. כמו רעל שמתפשט, כמו מרירות שמחלחלת, שאנחנו עוד רחוקים מלמצות את השפעתה, להבין אותה או להכיל אותה. 


ליל הסדר היה מזעזע, והמחשבה להיות שוב סביב שולחן בחג בלעדיו גורמת לי לרצות לברוח רחוק, מהר וביללות. 





Since Tal was killed, this quote from "Lord of the Rings" keeps popping up in my head: 

"Stir not the bitterness in the cup that I mixed for my self…have I not tasted it now many nights upon my tongue, foreboding that worse yet lay in the dregs?" (Denethor snaps at Faramir). 

Because this is how I feel: Although we feel the bitterness of his absence since the moment he was gone, we do not yet grasp the scope of influence his death has affected - on so many people, in so many ways, in so many layers. Like poison expanding, like bitterness spreading - we are far from exhausting, comprehending or containing its effect on us. 

The 'Seder' night was horrid, and thinking about spending another holiday eve around the table without him makes me want to run away, far and fast, howling. 

2 comments:

  1. במקרה הגעתי לכאן, חיפשתי פוסטים על שר הטבעות.. הציטוט שכתבת כ"כ כואב ואז קראתי גם על אחיך, ורציתי לכתוב שיש קוראים וגם מזדהים..

    השבמחק

תודה על השיתוף (הבלוג מאפשר תגובות מזוהות בלבד).
Thank you for sharing (The blog does not allow commenting anonymously)