יום שבת, 30 באפריל 2011

הפסד טכני

מאז שטל נהרג אני מבחינה לעיתים בתחרות מסביב:
למי כואב/ת יותר, 
מי אבל/ה יותר, 
מי הכיר/ה את טל יותר, 
מי קיבל/ה מטל יותר, 
מי נתן/ה לטל יותר, 
מי הכיר/ה אותו רק מקריאה,
מי הכיר/ה אותו גם מהיכרות אישית, 

מי בוכה יותר, 
מי צורח/ת יותר, 
מי הכיר/ה אותו יותר מהר, יותר גבוה, יותר חזק, יותר עמוק, יותר רחב, יותר לאט, 
מי היה/היתה איתו בקשר יותר צמוד, יותר קרוב, יותר זמן, יותר אינטנסיבי, יותר שטח, יותר כביש, יותר מיים, יותר צעיר/ה, יותר מבוגר/ת...... 


כל כך הרבה אנשים הכירו אותו יותר ממני, ובילו במחיצתו יותר ממני, וקיבלו ממנו יותר ממני, ונתנו לו יותר ממני - אז לתשומת לב המתתחרים: אני, לצערי, בתחרות הזו כבר הפסדתי. 

10 תגובות:

  1. היי ורד,
    את יכולה רק להיות גאה בטל, על הצורך שכולם מרגישים עכשיו להיות הכי קרובים והחברים הכי טובים שלו- בין אם זה אמיתי או לא,
    זה לא משנה. עכשיו זה אמיתי.
    אני יכולה לומר שלצערי לא פגשתי אותו אישית יותר מ3-4 פעמים, אך כעת אני כמו כל שאר ה"מתחרים"- מרגישה שאיבדתי חבר יקר.
    ואין רכיבה שאני לא חושבת עליו.
    חולצת "שלום רוכב" שענקית עלי, מקופלת אצלי בארגז כקמע לדרך.
    זה אחרי היכרות של מפגשים ספורים ושיחת טלפון אחת. אני לא מסוגלת כלל לדמיין מה עובר עליך. בתחרות המפוקפקת הזו, לא תוכלי לעולם להפסיד.
    ומה שכן זכית בו בוודאות, הוא בכולנו, אלפי אחים שכואבים איתך, ואוהבים אותך.
    זה לא טל. זה לא קרוב אפילו. אבל זו הירושה שלו אליך- אנחנו, מוקירי דרכו.

    השבמחק
  2. סתיו יקרה,
    תודה.
    זה בדיוק העניין - שאין *באמת* תחרות - חוץ מאשר בתוך הראש של אנשים מסויימים, שבוחרים להסתכל על המציאות כך.
    אם כשטל היה בחיים היה מספיק ממנו לכולם, אז בטח בטח שאחרי מותו אמור להיות מספיק ממנו לכולם.....
    אני יודעת שהכאב שלך הוא אמיתי ושאת חושבת עליו באופן שוטף ושהוא חלק מהחיים שלך בכלל ומהרכיבות שלך בפרט - אבל יש אנשים אחרים שבתחרות איתך (לדוגמה) בגלל שאת פגשת אותו 3-4 פעמים והם לא פגשו אותו בכלל מצד אחד, או בגלל שאת פגשת אותו "רק" 3-4 פעמים ואצלם הוא היה בחיוג המהיר מצד שני.
    מאז מותו אני מאמצת ללבי ולחיי אנשים רבים שאהבו אותו והכירו אותו, ומנסה להכיר אותו עוד דרכם, לחוות את החיים שלו עוד דרכם.
    ויש אנשים מסויימים שבתחרות איתי כי אני אחותו ה"ביולוגית" מצד אחד או כי הם הכירו אותו יותר ממני מצד שני.
    ואני אומרת להם: היי, אתם יכולים לצאת מהתחרות - אני כבר יצאתי ממנה, כי אני יודעת שהפסדתי ושהכרתם אותו יותר.
    ואני אומרת לך: אני יודעת שהכאב שלכם הוא אמיתי, ושטל היה חלק מהחיים שלכם בחייו, והוא אפילו יותר חלק מהחיים שלכם במותו.
    אני אוהבת אותך, ואת כל האנשים המדהימים, האכפתיים והנדיבים שיצא לי להכיר בחודשיים האחרונים.

    השבמחק
  3. אי אפשר להתחרות בכזה דבר כמו שלא ניתן להשוות בננה למנוע של חללית (ניסיתי למצוא שני דברים *ממש* לא קשורים). כ"א נגע בטל וחווה טל אחר, הן במינון והן באופן ובתוכן.
    מי שגדלה איתו וחולקת דם וגנים עמו לא יכולה להיות בתחרות עם מי שמכיר אותו רק כאיש משפחה, מי שמכיר אותו כשכן לא מכיר אותו כאיש גלגלים וכן הלאה וכן הלאה.
    ולסיום, לא משנה למי יש טל גדול יותר, משנה טל, משנה את ומשנה מה שהולך איתך קדימה ופנימה.
    חיבוק אהובה.

    השבמחק
  4. אפרת יקרה,
    מסכימה איתך.
    חיבוק.

    השבמחק
  5. ורד יקרה, יודעת את שגדולתו של טל הייתה דווקא בסקרנותו והמנעות מקבעונות מחשבתיים. לכן כל בני האדם שנפגשו איתו סיפקו את היצר הזו, עודדו את המחשבה והיצירה שלו וחלקו איתו חוויות חיים.
    ובתוך כל זה, מעטים זכו להכיר את האדם מעבר לעיתונאי, מעבר לאופנוען ומעבר לשמו, שהלך לפניו. ואת מאותם מעטים אלו. לא רק בגלל הקשר דם, אלא בגלל היותך את.

    השבמחק
  6. את צודקת. יש תחרות.
    אני רק די בטוחה שהיא לא איתך, אלא בעינייך -
    מי בעינייך יתפס כיותר קרוב/יותר הכיר את טל.
    אני בספק אם מישהו מנסה להתחרות באחותו ולא מרגיש עפר לרגלייך, בדיוק בגלל שאת, ובכן, אחותו.

    השבמחק
  7. מיטל יקרה,
    זה בדיוק העניין - שבעיני אין באמת תחרות, וזה בכלל לא משנה מי הכיר את טל וכמה ואיך ומאיפה - כל מי שכואב לו, כואב לו, נקודה.
    אני מסתכלת על זה מהצד ואומרת: "היי, אין תחרות, תרגיעו ותירגעו, תהיו עם הכאב שלכם ותאפשרו לאחרים להיות עם הכאב שלהם".
    אבל אני כן נתקלת בזה לפעמים, באנשים שמנסים "להכניס" לי, ואז אני אומרת :"היי, אתם צודקים, אם היתה תחרות הייתי מפסידה בה להרבה מאד אנשים - אבל זה לא אומר שלא כואב לי - ותחושת ההחמצה אפילו מעצימה את הכאב".

    השבמחק
  8. היי נבי,
    אני מסכימה איתך שיש תחרות בעיני מי שבוחר להיות בתחרות.
    אני בוחרת לא להיות בתחרות, אבל אני רואה מסביב שיש תחרות בין אנשים מסויימים לבין אנשים אחרים, ויש תחרות בין אנשים מסויימים לביני. ואני אומרת: אני לא מתחרה, אז אתם מוזמנים "לרוץ קדימה" בתחרות, אם זה מקל עליכם במשהו בהתמודדות. ואתם צודקים, אם הייתי מתחרה הייתי מפסידה בוודאות בחלק מהמקצים, *אבל* - זה לא מפחית מהכאב שלי.

    השבמחק
  9. יקירה,
    יש גם הרבה שפחות... איפה שאת היית יותר.
    זה לא מנחם, אבל זה מאזן.

    ואני רוצה לשלוח לך כוחות איזון ושלווה. עד כמה שניתן.


    איתך,
    עדי (מפתחsoul)

    השבמחק

תודה על השיתוף (הבלוג מאפשר תגובות מזוהות בלבד).
Thank you for sharing (The blog does not allow commenting anonymously)