הערב תפסתי את עצמי, בפעם המי-יודע-כמה, מייחלת לתקופה שבה "כל" מה שהיה לי להתמודד איתו היה הפיטורין והגירושין (כלומר 2010, לפני שהמוות של טל הגיע ב-2011). חצי צוחקת חצי בוכה. מי היה מאמין בשעתו שארגיש ככה פעם. מה שמוכיח גם שתמיד יכול להיות יותר גרוע (מה שלא מעודד אותי), וגם שהכל יחסי (זה אמור לעודד, התובנה הזו?).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
תודה על השיתוף (הבלוג מאפשר תגובות מזוהות בלבד).
Thank you for sharing (The blog does not allow commenting anonymously)